השנה אני עומדת להדריך במסגרות שונות בנושא התיקשוב.
אדריך השתלמות בית ספרית במסגרת תוכנית התקושב הלאומית, אדריך השתלמויות בפסג"ה - של מורים וגם של גננות
וכן אהיה מדריכה בבתי ספר באופן פרטני ו/ או קבוצתי למורים שצריכים להכניס את השימוש במחשב לשגרת ההוראה שלהם.
המגוון יהיה מעניין. אני מתלבטת על מה עלי לשים דגש בכל מקום, והאם זה זה באמת משנה באיזה כובע אני מגיעה או שהמטרה היא אותה מטרה. נראה לי שמטרת העל - היא ההכנסה של השימוש במחשב לשגרת היום של המורה, להפוך אותו לחלק בלתי נפרד מההוראה ולא לאילוץ מכעיס שיש מדי פעם להתייחס אליו. המורים שפגשתי בהם מתייחסים באופן שונה לשינוי הנכפה עליהם. דווקא המתוקשבים שבינהם יצאו נגד התוכנית שעליהם להגיש בתוכנית התקשוב, וטענו שהתכנון הוא קשה ויש בו הרבה עבודה. בבתי ספר בהם המנהל/ת דומיננטים מאד ודורשים את השימוש היומיומי במחשב ובמקביל גם נותנים תנאי עבודה המאפשרים את שילובו יש פחות התנגדות וקבלה של הצורך בשינוי. התרשמתי במיוחד מבית ספר בו כל מורה קיבלה את המערכת שלה על דיסק און קי . המנהלת חילקה להן דיסק און קי אישי ובו כל החומרים שהיו צריכות לתחילת השנה. בעיניי זו עשייה במיטבה - לא בדיבורים אלא במעשים. המורות התבקשו לפתוח חשבונות דואר ולתקשר עם ההורים באמצעותו. מסתבר שיש עוד מורים שלא שולטים בכך ולא יודעים לשלוח דוא"ל. אני יושבת איתם אחד אחד ומלמדת והאמת - מרגישה בשליחות. הן כל כך שמחות על העזרה ומספרות על כך שבבית שלהן כולם יודעים אבל אין זמן ולא רצון ללמד אותן או שמוכנים לעשות הכל במקומן ואז הן לא לומדות... למידה קונסטרוקטיביסטית - אמרנו כבר לא? במקביל לכל ההדרכה אני גם מלמדת בבית ספר בשמחה רבה תלמידי כתות א' וב' והולכת איתם בשמחה לחדר מחשבים. שם אני מוצאת ילדים - ילידי המאה ה 21 כולם נולדו לפני 6 או 7 שנים, יודעים להחיזק עכבר ביד ולשחק במחשב ולכולם כאחד יש מחשב אחד בבית לפחות, אבל הם לא יודעים לעבוד במחשב ולא מכירים את המקלדת. אנחנו כותבים, מכינים קומיקס, מכינים מצגות לחגים, יוצרים אנימציה וגם כאן אני מוצאת ילדים שמפחדים לנסות "אולי לא יצליח"..."אני לא יודע את זה".... והפתרון שלי הוא אותו פתרון - תעשה לבד, תנסה לא יקרה שום דבר, אם לא תנסה לבד לא תדע לעשות. מדהים שגם הילדים חוששים מהנסיון הם לא חוששים מהמחשב אבל הפחד לא להצליח במשהו שאני לא מכיר כנראה מוטבע בכולנו בלי קשר לגיל, ולכן הלמידה הפעילה כל כך מהותית וחשובה בעיניי ומוסיפה כל כך הרבה לכישורי החיים של כולנו בלי קשר למיומנות מחשב זו או אחרת. מטרה לקחת משימה חדשה ולנסות לבצע עד שנצליח!
אדריך השתלמות בית ספרית במסגרת תוכנית התקושב הלאומית, אדריך השתלמויות בפסג"ה - של מורים וגם של גננות
וכן אהיה מדריכה בבתי ספר באופן פרטני ו/ או קבוצתי למורים שצריכים להכניס את השימוש במחשב לשגרת ההוראה שלהם.
המגוון יהיה מעניין. אני מתלבטת על מה עלי לשים דגש בכל מקום, והאם זה זה באמת משנה באיזה כובע אני מגיעה או שהמטרה היא אותה מטרה. נראה לי שמטרת העל - היא ההכנסה של השימוש במחשב לשגרת היום של המורה, להפוך אותו לחלק בלתי נפרד מההוראה ולא לאילוץ מכעיס שיש מדי פעם להתייחס אליו. המורים שפגשתי בהם מתייחסים באופן שונה לשינוי הנכפה עליהם. דווקא המתוקשבים שבינהם יצאו נגד התוכנית שעליהם להגיש בתוכנית התקשוב, וטענו שהתכנון הוא קשה ויש בו הרבה עבודה. בבתי ספר בהם המנהל/ת דומיננטים מאד ודורשים את השימוש היומיומי במחשב ובמקביל גם נותנים תנאי עבודה המאפשרים את שילובו יש פחות התנגדות וקבלה של הצורך בשינוי. התרשמתי במיוחד מבית ספר בו כל מורה קיבלה את המערכת שלה על דיסק און קי . המנהלת חילקה להן דיסק און קי אישי ובו כל החומרים שהיו צריכות לתחילת השנה. בעיניי זו עשייה במיטבה - לא בדיבורים אלא במעשים. המורות התבקשו לפתוח חשבונות דואר ולתקשר עם ההורים באמצעותו. מסתבר שיש עוד מורים שלא שולטים בכך ולא יודעים לשלוח דוא"ל. אני יושבת איתם אחד אחד ומלמדת והאמת - מרגישה בשליחות. הן כל כך שמחות על העזרה ומספרות על כך שבבית שלהן כולם יודעים אבל אין זמן ולא רצון ללמד אותן או שמוכנים לעשות הכל במקומן ואז הן לא לומדות... למידה קונסטרוקטיביסטית - אמרנו כבר לא? במקביל לכל ההדרכה אני גם מלמדת בבית ספר בשמחה רבה תלמידי כתות א' וב' והולכת איתם בשמחה לחדר מחשבים. שם אני מוצאת ילדים - ילידי המאה ה 21 כולם נולדו לפני 6 או 7 שנים, יודעים להחיזק עכבר ביד ולשחק במחשב ולכולם כאחד יש מחשב אחד בבית לפחות, אבל הם לא יודעים לעבוד במחשב ולא מכירים את המקלדת. אנחנו כותבים, מכינים קומיקס, מכינים מצגות לחגים, יוצרים אנימציה וגם כאן אני מוצאת ילדים שמפחדים לנסות "אולי לא יצליח"..."אני לא יודע את זה".... והפתרון שלי הוא אותו פתרון - תעשה לבד, תנסה לא יקרה שום דבר, אם לא תנסה לבד לא תדע לעשות. מדהים שגם הילדים חוששים מהנסיון הם לא חוששים מהמחשב אבל הפחד לא להצליח במשהו שאני לא מכיר כנראה מוטבע בכולנו בלי קשר לגיל, ולכן הלמידה הפעילה כל כך מהותית וחשובה בעיניי ומוסיפה כל כך הרבה לכישורי החיים של כולנו בלי קשר למיומנות מחשב זו או אחרת. מטרה לקחת משימה חדשה ולנסות לבצע עד שנצליח!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה