רשומה מסכמת-סיום לימודיי לתואר שני בחינוך במגמת תקשוב-לא ברור אייך הגעתי לרגע הזה....
אני חוזרת אחורה ומשחזרת את מה שעברתי בזמן הזה ורוצה לסכם את הדברים, זה מה שעושים בסיום - מסכמים.
נכנסתי ללימודים בתחושה של "קפיצה למים" וצללתי.... לשנה וחצי..... נהניתי – אני אוהבת ללמוד
הייתי מוצפת בידע, משימות ועבודה והרגשתי שאני מתחדשת כל הזמן - מתמלאת.
הכל טוב אבל בלוג...? בתחילת הדרך היו הרבה סימני שאלה:
לכתוב .... על מה?
אני חוזרת אחורה ומשחזרת את מה שעברתי בזמן הזה ורוצה לסכם את הדברים, זה מה שעושים בסיום - מסכמים.
נכנסתי ללימודים בתחושה של "קפיצה למים" וצללתי.... לשנה וחצי..... נהניתי – אני אוהבת ללמוד
הייתי מוצפת בידע, משימות ועבודה והרגשתי שאני מתחדשת כל הזמן - מתמלאת.
הכל טוב אבל בלוג...? בתחילת הדרך היו הרבה סימני שאלה:
לכתוב .... על מה?
מה יעניין לקרא ?
מי יקרא ?
מה יש לי לספר ?
לאט
לאט
התחלתי לכתוב, כל שבוע על משהו מעניין שלמדתי, כלי
חדש שהכרתי, חוויות
מהשתלמות שהעברתי ומשיעור שלימדתי. מסתבר שהיו כאלה והרבה.
וכך
הפכה הכתיבה להרגל..
כל פעם שמשהו חדש קורה, אני פותחת את הבלוג וכותבת, לא רק כל שבוע , לא רק כשצריך... מעלה לשם קישורים חדשים, המלצות, פעילות חדשה שהכנתי, משחק, מאמר מעניין שקראתי. כשהתבקשנו ליצור יחידת לימוד, בחרנו לבנות אותה כאן , בתוך הכלי הזה – הבלוג,שלחנו גם את תלמידנו להביע את עצמם. הבלוג הוא תבנית פתוחה שכל עוגה בה שונה, בטעם מיוחד, בהתאם ל"אופה".
כל פעם שמשהו חדש קורה, אני פותחת את הבלוג וכותבת, לא רק כל שבוע , לא רק כשצריך... מעלה לשם קישורים חדשים, המלצות, פעילות חדשה שהכנתי, משחק, מאמר מעניין שקראתי. כשהתבקשנו ליצור יחידת לימוד, בחרנו לבנות אותה כאן , בתוך הכלי הזה – הבלוג,שלחנו גם את תלמידנו להביע את עצמם. הבלוג הוא תבנית פתוחה שכל עוגה בה שונה, בטעם מיוחד, בהתאם ל"אופה".
הרבה פעמים במשך הזמן הרגשתי כמו לוליין בין עבודות, השתלמויות, בית הספר, מרכז פסג"ה, הבית, בן הזוג, הילדים והלימודים, אבל המשכתי לכתוב כאן את כל מה שעסקתי בו באותו זמן. מבחינה זו אפשר לומר שהיה זה "יומני היקר" המקצועי... פרשתי את עולמי המקצועי, המקיף את כל עיסוקיי, כמורה מדריכה וסטודנטית. במהלך הלימודים נחשפתי
להרבה מאד מאמרים העוסקים במהות החינוך ,כתבתי הרבה על מה שקראתי , מצאתי את
עצמי חושבת על הדברים ברגעים שונים בחיים והדברים שפכו אור על עבודתי היום יומית,
העשירו אותי ואת ההסתכלות שלי על הדברים וכיון שכך היה לי רצון להביע את דעתי והצורך לנסח את הדברים ולבטא אותם בצורה נהירה וברורה עזרו לי להבין אותם יותר
טוב.
העבודה השיתופית שנוצרה בקבוצה שלנו, תחושת הלמידה והרצינות היתה ממש מדבקת. התמיכה בכל רגע נתון היתה יוצאת דופן וטובה לי מאד. אני אוהבת וצריכה חברה אוהבת לשתף ולהשתתף וחווית הלמידה בשיתופיות היתה לי דוגמא ללא מילים למה צריך לקרות בכיתות ואצל תלמידים בכל מקום. מן שאיפה אוטופית להגיע לכזו למידה גם בכתה.
אחד הכייפים הגדולים שהיו לי השנה היה שיתוף פעולה עם בני בן ה 17,לימדתי אותו להכין טופס מקוון להזמנת ציוד לפעולות והמחמאה הגדולה שקיבלתי הייתה כשאמר לי שעשיתי שינוי בשבט הצופים - מאז כולם מכינים טפסים... בהמשך הכנו ביחד פעילות לצוות שלו בתנועת הנוער. אני ה"מהגרת" לימדתי אותו מה שלימדה אותי פרופ' מיקי רונן על קוד qr והוא התלהב איתי. הכנו ביחד פעילות וגם חבריו לצוות נהנו. היה זה ארוע מאחד ומיוחד.
אין ספק שהבניית ידע היא שם המשחק ואני בשנה האחרונה הבנתי ידע, כפי שמעולם לא עשיתי למדתי, התקדמתי וכל הזמן חשבתי!!! כתבתי, התפלמסתי וניסיתי עוד ועוד. אני לוקחת איתי הרבה מאד לחיי האישיים והמקצועיים ובטוחה שאמשיך לכתוב כאן עוד. מצאתי לי במה קטנה משלי שבה אני יכולה לאסוף את ארגז הכלים שלי ולהעשירו קשה לי להאמין שאוותר עליו.
העבודה השיתופית שנוצרה בקבוצה שלנו, תחושת הלמידה והרצינות היתה ממש מדבקת. התמיכה בכל רגע נתון היתה יוצאת דופן וטובה לי מאד. אני אוהבת וצריכה חברה אוהבת לשתף ולהשתתף וחווית הלמידה בשיתופיות היתה לי דוגמא ללא מילים למה צריך לקרות בכיתות ואצל תלמידים בכל מקום. מן שאיפה אוטופית להגיע לכזו למידה גם בכתה.
אחד הכייפים הגדולים שהיו לי השנה היה שיתוף פעולה עם בני בן ה 17,לימדתי אותו להכין טופס מקוון להזמנת ציוד לפעולות והמחמאה הגדולה שקיבלתי הייתה כשאמר לי שעשיתי שינוי בשבט הצופים - מאז כולם מכינים טפסים... בהמשך הכנו ביחד פעילות לצוות שלו בתנועת הנוער. אני ה"מהגרת" לימדתי אותו מה שלימדה אותי פרופ' מיקי רונן על קוד qr והוא התלהב איתי. הכנו ביחד פעילות וגם חבריו לצוות נהנו. היה זה ארוע מאחד ומיוחד.
אין ספק שהבניית ידע היא שם המשחק ואני בשנה האחרונה הבנתי ידע, כפי שמעולם לא עשיתי למדתי, התקדמתי וכל הזמן חשבתי!!! כתבתי, התפלמסתי וניסיתי עוד ועוד. אני לוקחת איתי הרבה מאד לחיי האישיים והמקצועיים ובטוחה שאמשיך לכתוב כאן עוד. מצאתי לי במה קטנה משלי שבה אני יכולה לאסוף את ארגז הכלים שלי ולהעשירו קשה לי להאמין שאוותר עליו.
כדי
לסכם את השנה וחצי האחרונות בכלל ובבלוג בפרט, החלטתי להציג את הדברים לא רק בכתיבה, כמו תמיד, אלא בצורה
חזותית, המבטאת את תחושותיי בכלי חדש שהכרתי.