קישור לבלוג שלי...

יש באינטרנט אפשרות ליצור קודים משלך לאתרים - כאן יצרתי קוד לבלוג שלי , עכשיו אתם יכולים לקחת אותו איתכם  בנייד .. כתובת האתר. התחלתי לחפש מחוללים כאלה כדי ליצור קודים של qr.
התחלנו ליצור משחק בו רצינו לשלב את הטכנולוגיה של ה qr  בפעילות חינוכית. החלטנו , כדי לא להתמודד עם הכללים של שימוש בטלפונים ניידים בתחומי בית הספר, להתחיל מפעילות חינוכית לא פורמאלית בתנועת נוער.  חשבתי שיהיה נכון לעבוד עם הטכנולוגיה הזו במרחבים פתוחים ולא בתחומי כתה או בניין וכל השיקולים הללו הובילו אותי לצופים. הבן שלי התנדב לעזור ולהעביר את המשחק, באחת מהפעילויות של הצוות שלו בצופים. בעוד שבועיים הם מקיימים בתנועה "יום צופה" ביום הזה כל השבט יוצא לפעילות צופית סביב נושא שבוחרים ומקיימים בו פעילויות צופיות לצד הכרת ערכי התנועה וההסטוריה שלה ובשיא מקיימים טקס עם כתובות אש וכל שיכבת גיל עוברת טקס של "מעבר דרגה". לקראת אותו יום (סופשבוע) הם מקיימים פעולות הכנה. בפעולות אלה הם מכינים את החניכים לקראת הנושא ומציגים להם את התכנים  הפעילות שאנחנו מתכניים תעסוק בעשר דיברות הצופה. לשם כך חיפשנו אתרים בהם אפשר ליצור את הקודים שיחכו להם בתחנות השונות. לכל תחנה נכין קוד כזה ובו משימת ביצוע או שאלה, שיר או אתר בו יצטרכו לחפש מידע.
מצאנו כמה כלים מעניינים בהם בקלות יוצרים קודים מכתובות אינטרנט או טקסטים אותם כותבים ואחכ הופכים לקודים - ממש צופן שאפשר לשחק איתו ולפענח בקלות עם כל סמארטפון . כתובת האתר. בנוסף מצאנו בכלים של גוגל תוסף שמורידים לסרגל הגוגל שלך ובעזרתו קליק ימני על שם האתר נותן אפשרות ליצור לו קוד qr מייד.  מכאן נלך ליצור את המשימות ובמשך השבועות הקרובים אעלה את המשימות שניצור ואחריהן את התיעוד של המשחק אותו נפעיל.

שימושים שונים בקודים של qr - העתיד כבר כאן

השימושים ב"תגובה המהירה" רבים ומוצגים כאן 37 לדוגמא:

בנוסף קיימים ברשת כלים ליצירת קודים משלנו

חברת ScanLife חשפה השבוע את תוצאות סקר המגמות השנתי Mobile Barcode Trend Report המתאר גידול של 440% בשנה בהיקף סריקת הברקודים בכל מדינות העולם, עם למעלה מ-20 מיליוני סריקות בחודש. צמיחה  יש גם בכמות המדינות בהן משתמשים ביישומי סריקה. על פי נתוני הסקר, השימוש בקוראי הברקודים הגיע ל-128 מדינות, צמיחה של 66% בשנה.קטגוריות המוצרים אשר בהם נעשה השימוש הגדול ביותר בברקוד הם: מזון ומשקאות – 40%, בריאות וטיפוח – 13%, ספרים – 14%, DVD – 8%, מוצרי אלקטרוניקה – 8%, אחרים – 13%.

מניתוח נתונים דמוגרפיים של המשתמשים סורקי הברקודים עולה כי: בישראל:
30% הם בגילאים 25-34, 27% בגילאי 18-24, 22% בגילאי 35-44 ו-10% מהסורקים הם בני פחות מ-18.

"20,000 יישומים שנעשים באמצעות ברקוד דו ממדי מופעלים בכל יום", אומר שרון דניאל, מנכ"ל ScanLife ישראל, השלוחה של החברה בישראל. "אנו רואים צמיחה אדירה בתחום זה בהשוואה לשנה שעברה, במיוחד במדינות בהן יש מספר רב של סמארטפונים דוגמת ישראל. ישנן מדינות, דוגמת ארה"ב, שבמחצית מכל הטלפונים החכמים כבר הותקן יישום לסריקת ברקודים.  לכתבה
 
לפי הסקר נראה שאין עדיין שימוש בכלי הזה במערכת החינוך.
הכנסת הכלי למערכת החינוך עומד בפני קשיים מעצם הדרישה של השימוש בסמארט פון .
 התקנון - בבתי הספר היסודיים אסור לילדים להביא או להפעיל במהלך היום את המכשירים הסלולריים שלהם ועד שכלל זה לא ישתנה יהיה בלתי אפשרי להכניס את הטכנולוגיה לבתי הספר היסודיים. האם לעשות זאת ? זו שאלה ערכית שמשרד החינוך , מנהלי בתי הספר והצוותים החינוכיים יצטרכו לערוך חשיבה מעמיקה ביתרונות ובחסרונות של  הנושא ולתת על כך תשובה.המכשיר האישי שיש בו כמעט כל פונקציה שיש במחשב אם לא יותר מכך, יכול לתת מענה על הרבה בעיות של נגישות למחשבים הקיימת בבתי ספר. מאידך השימוש והרכישה של מכישר נייד הוא יקר  מאד, נעשה ע"י ההורים ולא ע"י ביה"ס ולכן אי אפשר לדרוש מהילדים להביא / לרכוש ויש כאן יסוד לחוסר שיוויון בין הילדים.  מצד שני יש כאן כלי מעולה 

quick response QR - האם אפשר לגייס את שיטת ה"תגובה המהירה" לחינוך?

quick response = qr

קוד QR הוא סוג של סמל דו מימדי  , שפותח על ידי גל Denso משולבים (מחלקה של Denso Corporation, יפן) במטרה העיקרית של להיות סמל המתפרש בקלות על ידי ציוד סריקה.

ביפן ליותר אנשים צעירים  יש טלפון סלולרי, עם סורק קוד QR . ברוב המצלמות בטלפונים ביפן  קיימות כבר תוכנות בטלפון, כך שמשתמשים יכולים לעבוד בקלות עם קוד QR לקרוא כתובות אינטרנט, או מידע אישי מוצפן על הכרטיס שם או חותמת. . קוד ה-QR מקל על המשתמשים להציג דפי אינטרנט במקום הקלדת כתובת אינטרנט ארוכה (URL). יתר על כן באמצעות קוד QR וטלפונים ניידים גם  אפשר  לערוך סקרים או לשאול שאלות ולקבל תשובות מיידיות. - תגובה מיידית  

השימוש בקודים הולך ותופס מקום חשוב בעולם המסחרי. האם אפשר יהיה למצא לו שימוש במערכת החינוך? שימוש שיגביר את חווית הלומד.
הפעילות ממשיכה איתך לאן שתלך.

Technological Pedagogical Content Knowledge

שולמן (1986) הציג את הביטוי  הנ"ל ועורר גל חדש לגמרי של מאמרים מדעיים על הידע של המורים ואת החשיבות של הידע הזה להוראה מוצלחת. במסגרת התיאורטית של שולמן, המורים צריכים לשלוט בשני סוגים של ידע:
1. תוכן,  ידע "עמוק" של הנושא עצמו, ו 2. הידע של פיתוח תכניות לימודים.
ידע מקיף  (כפי שצוטט שולמן, 1992) נקרא "מבנה הידע", תיאוריות, עקרונות, מושגים של תחום הדעת-הדיסיפלינה  חשוב במיוחד הוא "ידע תוכני" העוסק בתהליכי ההוראה של אותו תוכן. ומורים צריכים להתמודד עם התוכן במקביל לעקרונות של הוראת אותו חומר בצורה האפקטיבית ביותר.
שולמן טען שכדי לבצע "הוראה טובה" יעילה ומשמעותית עליו לעבור תהליך של :הבנה - טרנספורמציה - הוראה והערכה -רפלקציה - ותובנות.
הבנה- מורה צריך להבי את הנושא לעומקו את מבנה הנושא, על כל היבטיו.
טרנספורמציה- מעבר שהמורה עושה בין התוכן לצורה של הסבר / ייצוג בעל משמעות שיוכל להיות מובן לתלמידיו בעלי הצרכים המגוונים. יגע בסוגים שונים של אינטליגנציות ומגוון של חושים (שמיעתי , חזותי ,מגע) ככל שהנושא יוצג ביותר אופנים, יותר דימויים, אנלוגיות והסברים מוחשיים מעולמם של תלמידיו, כך יש סיכוי רב יותר שיותר תלמידים ילמדו , יבינו ויפנימו את הנלמד.
הוראה והערכה - המורה צריך לתכנן כיצד ילמד את הנושא באילו דרכים, אילו אינטראקציות יתתקיימו במהלך הלמידה, שאלות חקר, הצגת הנושאים וכו' . ההערכה היא חלק בלתי נפרד מההוראה ומטרתה לבדוק את מידת ההבנה במהלך ובסיום התהליך שעוברים התלמידים וכן הערכת ההוראה שלו עצמו.
רפלקציה - תהליך זה כולל בדיקה,  ויכולות ניתוח ביקורתית של ההוראה של עצמו במטרה לשפר את ההוראה שלו.
תובנות - אחרי כל אלה ראוי שלמורה יהיו תובנות על דרכי ההוראה המתאימות לתלמידיו ולו . על דרך הוראת הנושא הספציפי ועל התהליכים הפדגוגיים .

סטנדרטים -בעד ונגד...

סטנדרט=תקן, אמת מידה להערכה. יכול לשמש כמטרה ו / או כאמצעי הערכה ומדידה של התקדמות לקראת המטרה.
האם באמת אפשר למדוד חינוך?
האם אפשר למדוד ערכים?
האם מטרת מערכת החינוך היא השגים? אותם אפשר בהחלט למדוד... אבל אז האם זו מערכת "חינוך"?

The Rise and the Price of the Standards Movement \ Ami Volansky

אנו קוראים למערכת "מערכת החינוך" . המאמר חושף בפנינו את ההתלבטויות הרבות שעברו מערכות החינוך בעולם לאורך השנים.  במעבר מחינוך שהיה שייך לעשירים ולמוכשרים, אותם ברי מזל שאובחנו בגיל צעיר ונבחרו להיכנס למסלול שיוביל אותם להיות משכילים ואולי גם לבעלי משרות בכירות יותר ואפשרויות קידום בעולם העסקי והאקדמי. החינוך באותה תקופה, במדינות שונות בעולם היה שייך לאליטות. המהפכה שהפכה את החינוך לשוויוני, גרמה לשינוי דרסטי. ילדים מכל שכבות האוכלוסייה הגיעו לבתי הספר ולא רק ילדים ממעמד נמוך יותר מבחינה סוציואקונומית אלא גם ילדים שהמערכת לא ניבאה להם יכולת הצלחה בלימודים. כל הילדים במדינות כמו בריטניה, ארה"ב וגם ישראל הגיעו למערכת ה"חינוך" והמדינה התחייבה לתת להם חינוך שווה כלומר הזדמנות שווה לרכוש השכלה ולהתקדם בחיים. הערך המוביל היה ערך של שוויון . גם מערכת החינוך בישראל מציעה שוויון ההזדמנויות במסגרת חוק חינוך חובה (מ-1949). מאז חלה ירידה בהישגים הלימודיים. והחברה – המדינה החלה לחפש דרכים להעלות את רמת ההישגים וליצור תוכנית ליבה כללית משותפת, כדי לוודא שאכן כל התלמידים מקבלים את אותו בסיס ידע, שנקבע על ידי מומחים כחשוב. ובמקביל מיסדו תקנים – סטנדרטים בעזרתם אפשר יהיה להעריך את ההישגים.  הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה) מציגה את החזון שלה – "תהליכי מדידה והערכה אפקטיביים מסייעים לשיפור החינוך: באיתור פערים בין הרצוי למצוי, בשאיפה לשיפור מתמיד, בקידום מצוינות, בטיפול בתלמידים בעלי צרכים מיוחדים ובקידום אוכלוסיות חלשות" (מתוך אתר ראמ"ה12/2011 ) – האמנם? האם מדידה והערכה משפרים את החינוך? האם הם מקדמים מצויינות או מקדמים אוכלוסיות חלשות?
נראה כי לאורך השנים מתקיימות שתי אפשרויות: מצויינות, מצד אחד ושוויוניות, מצד שני. המערכת נעה בין רצון להיות הישגית ולעודד יצירתיות ומצויינות בתחומים שונים ומצד שני מבקשת לתת מענה שווה לכל האוכלוסייה. לתת הזדמנות שווה לכל ילד ולאפשר לו להתקדם בלי לתייג אותו מראש או לכוון את דרכו. לכאורה יש סתירה בין שני הערכים הללו והסטנדרטים הם ניסיון לפתרון המתח הקיים ביניהם. מטרת הסטנדרטים לקבוע דרישות סף, לדרוש התקדמות ולמדוד הישגים, במערכת המאפשרת שוויון הזדמנויות והמקבלת אליה כל תלמיד. ובעיקר לשפר את ביצועי בית הספר, לשמור על איכות החינוך ולספק את דרישות ההורים.  אותו מתח קיים בין דרכי  הוראה יצירתיות ו"חנוך לנער על פי דרכו" לבין הדרך המודדת את כל אותם הנערים במבחני מיצ"ב ומבחני בגרות אחידים בסיום התיכון. מצד אחד אנו מבקשים לעודד מצויינות, הוראה מותאמת, קבלת השונה והתאמת דרכי ההוראה ותכני הלימוד לתחומים המתאימים לכל תלמיד ומצד שני אנו מבקשים למדוד אותם בסרגל אחיד. לא כל הכישורים נמדדים באותה דרך ובאותן יחידות מידה ובוודאי שלא כל הלומדים יכולים להימדד כך. הסטנדרטים מנסים להכניס את כל המרכיבים לאותו סרגל מידה ולפי דעתי זה בלתי אפשרי. המחיר הוא תחרותיות, והפסקה של השקעת מאמץ בחינוך הילדים. מערכת החינוך מתמקדת בהוראה, בשינון, ולא תלויה בידע אישי של המורים והתלמידים. למעשה יש גם  פגיעה בשוויון ההזדמנויות – כיון שברגע שאנו מודדים בצורה אחידה את כל התלמידים, אנו חוזרים לשלב בו אנו מתייגים וקובעים מי יכנס לאוניברסיטה / לתיכון וימשיך במסלול קידום ומי ייעצר בשלב זה, כפי שהיה בימי האליטות. אך ללא היתרון שהיה אז בהומוגניות, המצויינות והתאמת ההוראה לתלמידים. כמו כן מחיר כבד הוא פגיעה ביצירתיות ובחוסר היכולת להגיע למצויינות אישית בתחומים שאינם התחומים שנקבעו כ"חשובים" בתוכנית הלימודים. כלומר, הפסדנו מכל הכיוונים. בנוסף על כל אלה השאלה הגדולה שנשארת בעיניי אחרי קריאת המאמר היא האם אפשר למדוד חינוך? המערכת נקראת "מערכת החינוך"! כיצד מודדים את החינוך? האם מודדים ערכים? עידוד? מוטיבציה? עד כמה עוררה המערכת את סקרנותו של הלומד וגרמה לו לרצות להמשיך ללמוד? כל אלה אינם נמדדים במבחני ההערכה ואין להם סטנדרטים מובנים וזה גם מסביר מדוע התלמידים בבית הספר קוראים לו "בית חרושת לציונים" והמורים – המחנכים מרגישים כל כך מתוסכלים. אם עבודתו של מחנך נמדדת בסופו של יום על פי הישגי תלמידיו במבחן זה או אחר ולא על פי מידת ההתקדמות של התלמיד מנקודת ההתחלה לנקודה הבאה – מדידה של תהליך התקדמותו, השקעת המאמץ והמוטיבציה שלו ללמידה .
 גם המורים וגם התלמידים צריכים להימדד על פי סטנדרטים אלה ולא אלה הנקבעים בציון במבחן.

"הֶיה אתה השינוי שאתה רוצה לראות בעולמך יותר מכל " מהטמה גנדי

ארגון שוק וקהילה – אסטרטגיות שינוי – מהי דרך הפעולה המיטבית לשינויים עמוקים בבתי הספר? /

תומס ג' סרג'ובני

"האדם הוא תוצרת אמונותיו. האדם הופך לאשר הוא חושב." מהטמה גנדי

שינוי  תרבות ואמונות, שינוי של מה שהאדם חושב, דורש מעבר ממשהו מוכר למשהו חדש, לא מוכר ולא ידוע ובדרך יש לנקות את הישן לפני שמתגבש תוכן חדש –  אמונות, נורמות ומחשבות חדשות. יש קושי רב במקום של החלל הריק. נוצר חוסר בטחון ומערער מערכות. לא כל האנשים בשלים לעשות שינוי.שינוי דורש בשלות, בגרות, מקצוענות, מודעות עצמית ובטחון רב בדרך החדשה, זו שרק לא מזמן התגבשה.

כדי ליצור שינוי בבתי הספר בכלל ובחדר מורים בפרט, יש לגבש צוות  ולפתח קהילה מקצועית. מורה צריך להרגיש מספיק בטוח כדי לקבל שינוי. שינוי פנימי מגיע מתוך תחושה פנימית המעודדת תיקון, רצון לשיפור ועלייה. שינוי מבחוץ לא תמיד מתקבל בברכה. הוא לא מגיע ממניע פנימי ולכן מעורר התנגדות. כדי להסכים לקבל את השינוי, עליו לקבל הכשרה מקצועית, להיות בטוח שהשינוי טוב ומתאים לו, להיות בטוח שהוא מסוגל ורוצה לבצע אותו. להפנים את המחשבות החדשות ולהאמין בהן, להפנים את נורמות ההתנהגות החדשות וליישמן הלכה למעשה. כפי שטוען סרג'ובני, "ככל שכוחות השינוי יצליחו להשפיע על גורמי התיווך המרכזיים יגדל הסיכוי לשינויים בני קיימא"

כשהמערכת מאלצת לעשות שינוי יש קודם כל התנגדות. אדם לא רוצה שיכפו עליו שינוי. עליו להגיע אליו מתוך רצון לשנות, לשפר, לייעל, להיות מקצועי יותר ולקבל אחריות אישית על השינוי שהוא עובר. הנסיון להכניס תהליכי שינוי למערכת החינוך, פגדודי או מנהלתי, נתקל בקשיים רבים כיון שהוא נכפה על המורים, בלי לתת להם תחושה של שליטה, שיתוף או הקשבה לדעותיהם. הם אלה שצריכים להוביל את השינוי הלכה למעשה, אך אינם שותפים להחלטות לגבי מהותו ודרך הובלתו.

"צריך לייצור תרבות של שיתוף פעולה שתתמוך בשינויים עמוקים". הגישה המתבוננת בבתי הספר  כארגון בירוקרטי, מתנהגת על פי הגישה הבהויוריסטית של שכר ועונש, לא גורמת  לשינוי אצל מורים, אלא להתמרמרות וחוסר רצון לשיתוף פעולה. הגישה הקהילתית המדברת על גיבוש צוות מקצועי, קהילתי, המאפשר עזרה הדדית ומפתחת רשת מקצועית היא זו התומכת במיוחד ביצירת שינוי אצל מורים.

תחושת השייכות שכל כך חסרה למורה, העובד לבדו בסופו של יום, בכיתה, היא זו שיכולה לגרום לו לרצות לשפר ולהתפתח. המקום בו יכילו את קשייו ויעזרו לו ליצור שינוי, שיקל עליו את ההוראה, יהפוך אותו ליותר רלוונטי לתלמידיו, אהוד, מעניין, מעורר סקרנות, מנחה ויתן לו כלים לעבוד יותר נכון ובצורה יעילה יותר מהמקום הזה יכול לדעתי, לבוא שינוי.

האנשים הבוחרים לעבוד ב"הוראה" ובחינוך הם אנשים שלא עונש / פרס יוביל אותם לשינוי. הקשר עם הילדים בכיתה הוא הרבה פעמים הפרס היחיד בעבודת החינוך, פרס ראוי ביותר. ככל שהמפגש הזה -עם הילדים, יהיה יותר טוב, מעניין ורלוונטי הוא יתגמל את המורה ויגרום לסיפוק שלו מעבודתו. עבודת המורה היא מאד אינדיבידואליסטית והצורך בשיתוף ובעזרה גדול. כמו במשפחה, כשיש תחושת שייכות, יש רצון לתרום למערכת, לעזור לחברי צוות אחרים ולעמוד בסטנדרטים המקצועיים והאנושיים הנהוגים באותה "משפחה". אף מורה לא ירצה להחשב פחות טוב/ מעניין/מתקדם מחבריו. כולם רוצים להשתפר ולהתקדם, כל אחד מהמקום שלו, ותחושת הצוות והשייכות יכולה לאפשר את זה. זו דרך ראויה ומכבדת היכולה בהחלט לשנות אמונות, מחשבות וליצור שינוי בפועל. מניע פנימי לשיפור תהליכי ההוראה למידה בכיתה ושיפור היחס שמקבלים המחנכים מתלמידיהם ומהקהילה הוא מניע ראוי, ולכן התועלת מהשינוי תיהיה ברורה לכל הצדדים ותבטיח את קיומו לאורך זמן.