"הֶיה אתה השינוי שאתה רוצה לראות בעולמך יותר מכל " מהטמה גנדי

ארגון שוק וקהילה – אסטרטגיות שינוי – מהי דרך הפעולה המיטבית לשינויים עמוקים בבתי הספר? /

תומס ג' סרג'ובני

"האדם הוא תוצרת אמונותיו. האדם הופך לאשר הוא חושב." מהטמה גנדי

שינוי  תרבות ואמונות, שינוי של מה שהאדם חושב, דורש מעבר ממשהו מוכר למשהו חדש, לא מוכר ולא ידוע ובדרך יש לנקות את הישן לפני שמתגבש תוכן חדש –  אמונות, נורמות ומחשבות חדשות. יש קושי רב במקום של החלל הריק. נוצר חוסר בטחון ומערער מערכות. לא כל האנשים בשלים לעשות שינוי.שינוי דורש בשלות, בגרות, מקצוענות, מודעות עצמית ובטחון רב בדרך החדשה, זו שרק לא מזמן התגבשה.

כדי ליצור שינוי בבתי הספר בכלל ובחדר מורים בפרט, יש לגבש צוות  ולפתח קהילה מקצועית. מורה צריך להרגיש מספיק בטוח כדי לקבל שינוי. שינוי פנימי מגיע מתוך תחושה פנימית המעודדת תיקון, רצון לשיפור ועלייה. שינוי מבחוץ לא תמיד מתקבל בברכה. הוא לא מגיע ממניע פנימי ולכן מעורר התנגדות. כדי להסכים לקבל את השינוי, עליו לקבל הכשרה מקצועית, להיות בטוח שהשינוי טוב ומתאים לו, להיות בטוח שהוא מסוגל ורוצה לבצע אותו. להפנים את המחשבות החדשות ולהאמין בהן, להפנים את נורמות ההתנהגות החדשות וליישמן הלכה למעשה. כפי שטוען סרג'ובני, "ככל שכוחות השינוי יצליחו להשפיע על גורמי התיווך המרכזיים יגדל הסיכוי לשינויים בני קיימא"

כשהמערכת מאלצת לעשות שינוי יש קודם כל התנגדות. אדם לא רוצה שיכפו עליו שינוי. עליו להגיע אליו מתוך רצון לשנות, לשפר, לייעל, להיות מקצועי יותר ולקבל אחריות אישית על השינוי שהוא עובר. הנסיון להכניס תהליכי שינוי למערכת החינוך, פגדודי או מנהלתי, נתקל בקשיים רבים כיון שהוא נכפה על המורים, בלי לתת להם תחושה של שליטה, שיתוף או הקשבה לדעותיהם. הם אלה שצריכים להוביל את השינוי הלכה למעשה, אך אינם שותפים להחלטות לגבי מהותו ודרך הובלתו.

"צריך לייצור תרבות של שיתוף פעולה שתתמוך בשינויים עמוקים". הגישה המתבוננת בבתי הספר  כארגון בירוקרטי, מתנהגת על פי הגישה הבהויוריסטית של שכר ועונש, לא גורמת  לשינוי אצל מורים, אלא להתמרמרות וחוסר רצון לשיתוף פעולה. הגישה הקהילתית המדברת על גיבוש צוות מקצועי, קהילתי, המאפשר עזרה הדדית ומפתחת רשת מקצועית היא זו התומכת במיוחד ביצירת שינוי אצל מורים.

תחושת השייכות שכל כך חסרה למורה, העובד לבדו בסופו של יום, בכיתה, היא זו שיכולה לגרום לו לרצות לשפר ולהתפתח. המקום בו יכילו את קשייו ויעזרו לו ליצור שינוי, שיקל עליו את ההוראה, יהפוך אותו ליותר רלוונטי לתלמידיו, אהוד, מעניין, מעורר סקרנות, מנחה ויתן לו כלים לעבוד יותר נכון ובצורה יעילה יותר מהמקום הזה יכול לדעתי, לבוא שינוי.

האנשים הבוחרים לעבוד ב"הוראה" ובחינוך הם אנשים שלא עונש / פרס יוביל אותם לשינוי. הקשר עם הילדים בכיתה הוא הרבה פעמים הפרס היחיד בעבודת החינוך, פרס ראוי ביותר. ככל שהמפגש הזה -עם הילדים, יהיה יותר טוב, מעניין ורלוונטי הוא יתגמל את המורה ויגרום לסיפוק שלו מעבודתו. עבודת המורה היא מאד אינדיבידואליסטית והצורך בשיתוף ובעזרה גדול. כמו במשפחה, כשיש תחושת שייכות, יש רצון לתרום למערכת, לעזור לחברי צוות אחרים ולעמוד בסטנדרטים המקצועיים והאנושיים הנהוגים באותה "משפחה". אף מורה לא ירצה להחשב פחות טוב/ מעניין/מתקדם מחבריו. כולם רוצים להשתפר ולהתקדם, כל אחד מהמקום שלו, ותחושת הצוות והשייכות יכולה לאפשר את זה. זו דרך ראויה ומכבדת היכולה בהחלט לשנות אמונות, מחשבות וליצור שינוי בפועל. מניע פנימי לשיפור תהליכי ההוראה למידה בכיתה ושיפור היחס שמקבלים המחנכים מתלמידיהם ומהקהילה הוא מניע ראוי, ולכן התועלת מהשינוי תיהיה ברורה לכל הצדדים ותבטיח את קיומו לאורך זמן.